מנינגר נ' חברת "באג" מולטיסיסטם בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובע לביטול עסקה ולהשבה מלאה של התמורה אותה שילם התובע, בגין רכישת נגן MP3, אותו רכש בסניף הרצליה של הנתבעת.

לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2007 רכש מן הנתבעת נגן MP3 של חברת "Meizu" וניתנה לו אחריות לשנה. לאחר כמה חודשים ארעה תקלה בתוכנת המכשיר ועקב כך מסר את המכשיר לתיקון בסניף הנתבעת בנתניה. לאחר מספר חודשים נוספים, שוב הופיעה התקלה והפעם החליפה הנתבעת את המכשיר לדגם חדש יותר, ללא חידוש האחריות. זמן קצר לאחר שתמה תקופת האחריות, הופתע התובע לגלות שגם המכשיר החדש שקיבל סובל מבעיות תוכנה ולפיכך מסרו לתיקון בחודש אוקטובר 2008, לאחר תום תקופת האחריות. הנתבעת ביצעה תיקון של המכשיר ללא תמורה, למרות חלוף תקופת האחריות, שכן לטענת התובע נמסר לו כי מדובר בתקלת תוכנה להבדיל מתקלת חומרה. לאחר התיקון, ארעה תקלה נוספת, הפעם בחודש ינואר 2009. שוב תוקן המכשיר, אלא שהפעם נדרש התובע לשלם סך 90 ₪ בגין התיקון, שכן כפי שהוסבר לו שונתה המדיניות. התובע טוען כי לא הסכים לשלם, כי מדובר בסכום גבוה ביחס למשכורתו כחייל וכי ניסה בכל דרך להידבר עם נציגי הנתבעת, ללא הצלחה; גם ניסיונותיו לקבל מידע מנציגי הנתבעת באשר לפרטי העסקה ומועדי תיקון המכשיר, נתקלו בסירוב. לאור הנ"ל, תובע התובע ביטול העסקה, והשבת סך 600 ₪ בגין עלות משוערת של המכשיר וכן סך 200 ₪ בגין עגמת נפש. התובע צרף לתביעתו מספר פסקי דין של בתי משפט של בתי משפט שלום, בנסיבות דומות לטענתו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובמסגרתו ביקשה לדחות את התביעה. לטענתה, התובע קיבל שרות מלא במסגרת האחריות, אשר הסתיימה בתאריך 14.9.2008. הנתבעת ציינה כי גם לאחר תום תקופת האחריות ניתן לתובע שירות נוסף ללא תשלום וזאת "כדי לתת שירות ללקוח". לגבי האירוע אשר הוביל לתביעה, בו נתבקש התובע לשלם 90 ₪ בגין תיקון, טוענת הנתבעת כי הדרישה היתה בדין שכן תמה תקופת האחריות וכי מקור התקלה היה בהתנהלותו של התובע שכן זה "פירמט את המכשיר", דבר אשר הסב נזק למכשיר והצריך תיקונו.

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה תעודת משלוח לפיה בוצע עדכון גרסה למכשיר ובה צוין כי "הלקוח שוב פירמט את הנגן". כמו כן, צרפה הנתבעת ראיות לתיקון קודם שבוצע לאחר תקופת האחריות, ללא תשלום. הנתבעת אף צרפה את חשבונית הרכישה ולפיה עלות הנגן ביום 15.9.2007 היתה 899 ₪.

בדיון שהתקיים בפני, חזר התובע על טענותיו. בנוגע לטענות הנתבעת כאילו הנזק נגרם בעטיו, השיב כי לא ביצע כל פעולה חריגה, אלא רק העתיק מוזיקה למכשיר. התובע טען כי רכש מכשיר חדש וכי המכשיר נשוא התביעה אינו משווק עוד, דבר המעיד על כך שהמכשיר היה בעייתי.

נציגת הנתבעת חזרה על טענותיה בכתב ההגנה וציינה כי התקלות נבעו מהתנהלותו של התובע. לטענתה, הנתבעת מצרפת הוראות הפעלה למכשיר ומי שמכניס קבצים איכותיים למכשיר נהנה מהמכשיר בצורה מושלמת. נציגת הנתבעת ציינה כי התובע נהנה מהמכשיר תקופה ארוכה של למעלה משנה ובוודאי שאין להורות על החזרת מלוא סכום המכשיר.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים הנני סבור כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

אין מחלוקת כי במכשיר שרכש התובע התגלו ליקויים ובמשך שנה וארבעה חודשים מרכישתו נאלץ התובע להפקידו במעבדה בשל תקלות. יחד עם זאת, בשום שלב לא ביקש התובע לבטל את העסקה ולהחזיר את המכשיר אלא הסתפק בשירות שנתנה לו הנתבעת. גם במועד התקלה האחרונה, 14.1.2009, נכון היה התובע להפקיד את המכשיר אצל הנתבעת ולא לבטל את העסקה, ורק דרישת הנתבעת לתשלום בגין תיקון רביעי זה, שנדרש חודשים לאחר תום תקופת האחריות, הוא שגרם לתובע להגיש את התביעה דנן. סביר כי אילו גם תיקון רביעי זה היה נעשה ללא תשלום לא היה עותר התובע בתביעה וממילא לא מבקש לבטל את העסקה. התובע לא טען ואף לא הציג ולו מסמך כלשהו, לפיו פנה לנתבעת בבקשה לבטל את העסקה ולהחזיר את כספו.

הגם שהתובע לא טען לעילת אי התאמה לפי חוק המכר אציין כי, לאחר ששמעתי את התובע אינני סבור כי בנסיבות דנן יכול התובע להסתמך על אי התאמה כמשמעה בסעיף 11 לחוק המכר:

"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

(1)רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

(2)נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

(3)נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

(4)נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

(5)נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים"

עוד קובע חוק המכר כי:

14.(א)על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.

(ב)לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה.

נכון, הקונה פנה לנתבעת בעת שהתגלתה תקלה, וביקש לתקנה, אך לא מעבר לכך. על כך כותב אייל זמיר בספרו "חוק המכר, תשכ"ח-1968 כי: "יתכן מקרה שבו אמנם גילה הקונה את הליקוי בממכר...אך הניח הנחה סבירה בנסיבות הענין כי המוכר ישלים את החסר, ועל כן לא אץ להודיע על אי ההתאמה. היפסיד במקרה כזה את זכותו להסתמך על אי ההתאמה ויחוייב בתשלום המחיר המלא?" (עמוד 317). לענין זה משיב המחבר כי "...אין הדבר נראה כה ברור".